הנו נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק-דין

בפניי תביעה על סך 13,955 ₪ בגין נזקי רכוש כתוצאה מתאונת דרכים שארעה ביום 1.9.13 בחניית בית החולים גליל מערבי בנהריה.

בכתב תביעתו טוען התובע כי בעת שהתעתד לצאת מחניון בית החולים בנהריה, רכב הנתבעות פגע בו מאחור וגרם לו לנזקי רכוש.

לטענת התובע נגרמו לו נזקים בשיעור של 13,955 ₪ כמפורט בכתב התביעה. לכתב התביעה צירף התובע חוות דעת של שמאי בגין הנזקים הישירים וירידת הערך, חשבון שכ"ט שמאי, אישורים על העדר תביעות, טופס הודעה לחברת הביטוח ועוד.

הנתבעת 2 הינה חברה להשכרת רכב, אשר לקוח, תייר ששהה בארץ לזמן קצר, ששכר את רכב הנתבעות ונהג בו בשעת התאונה.

הנתבעת 1 הינה מי שהייתה המבטחת של רכב הנתבעת 2 במועד התאונה.

בכתב הגנתן טענו הנתבעות כי הנהג ברכב התובע נסע לאחור על מנת לאפשר לרכב אחר לחלוף על פניו בעת היציאה מהחניון ותוך כדי נסיעתו לאחור פגע ברכב הנתבעות וכך אירעה התאונה.

לדיון שהתקיים לא התייצב הנהג ברכב הנתבעות, שהינו כאמור תייר ששהה בארץ לתקופה קצרה, ואשר הנתבעות לא פעלו לזמנו לדיון שנקבע. בנסיבות אלו שמעתי בדיון שהתקיים את עדות התובע אשר הציג בפניי באמצעות רכבי הדגמה את גרסתו להתרחשות התאונה וכן את נציג הנתבעת 2 אשר לטענתו שמע את גרסת הנהג ברכב הנתבעות לאירוע ומילא עמו את טופס ההודעה לחברת הביטוח.

כמו כן עיינתי בכתבי הטענות על נספחיהם, ובמסמכים שהוצגו לתיק בית המשפט ובכלל זה חוות דעת שמאי, תמונות ממקום התאונה, תמונות הנזקים, הודעות שהוגשו לחברת הביטוח וכיו"ב.

לאחר עיון בכתבי הטענות על נספחיהם, בתמונות הנזק לרכב התובע ושמיעת העדויות – דין התביעה להתקבל חלקית.

בשים לב לסדר הדין ולסכום התביעה – הנימוקים יובאו בצורה תמציתית.

בנסיבות העניין יש טעם בהתנגדות התובע לעדותו של נציג אשר לא היה במקום בזמן אמת ועדותו היא עדות מפי השמועה בלבד וככזו יש לתת לה משקל מועט, אם בכלל. עוד נכונה טענת התובע כי לא הוכח שהנתבעות פעלו להביא לעדות את הנהג, הגם שזה מצוי בחו"ל.

יחד עם זאת לאחר שמיעת העדויות ובחינת חומר הראיות כאמור לעיל, ובשים לב לכך שהנטל ההוכחה המוטל על התובע, שעדותו היא בגדר עדות יחידה של בעל דין, הרי שיש מקום לבחון גרסתו ביתר קפדנות.

התובע בעדותו הסביר לראשונה כי עצר את רכבו בפתאומיות לאחר שרכב שהיה סמוך לו - יצא מחניה בנסיעה לאחור והפתיע אותו כהגדרתו. עוד טען התובע כי הפגיעה ברגע ההתנגשות הייתה במלוא חזית רכב הנתבעות אל מול מלוא חלקה האחורי של מכוניתו. ואולם, מתמונות הנזק שהוצגו על ידי התובע בעצמו עולה כי עיקר הפגיעה הייתה בצדו האחורי הימני ולא על פני כל החלק האחורי של מכוניתו בעוד שהנזק ברכב הנתבעות היה לשיטתו בפינה השמאלית הקדמית. מדובר במוקדי נזק שלכאורה יש בהם כדי לעלות בקנה אחד עם טענת הנתבעות בדבר נסיעתו של התובע לאחור טרם ההתנגשות.

כמו כן לא הוסבר מדוע, לשיטת התובע בעצמו, מיד לאחר הפגיעה הרכבים היו מרוחקים זה מזה. התובע ציין כי בעת שיצא מהרכב, רכב הנתבעות היה מרוחק מרכבו כמטר או שניים. ככל שהרכבים התנגשו זה בזה לא ברור מדוע התעורר צורך להרחיק את הרכבים כבר בנקודת הזמן בה הנהגים יצאו מהרכב, ובעיקר מדוע הנהג ברכב הנתבעות יסיע את רכבו לאחור לאחר קרות התאונה.

לכך מתווסף הנתון כי התובע לא פירט את מלוא השתלשלות האירועים בכתב תביעתו והדברים הועלו על ידו לראשונה בחקירתו בבית המשפט.

עוד אציין כי עדותו עשתה עליי רושם מהימן באופן חלקי בלבד:

התרשמתי כי התובע ניסה להתחמק מאותן שאלות שלא היו נוחות לגרסתו בטענה שאינו זוכר במדויק את הדברים וזאת הגם שהתאונה אירעה לפני פחות מששה חודשים. לכך הצטרפה כאמור גם טענתו הנחרצת כי הרכב נפגע למלוא רוחבו הגם שמהתמונות שצורפו לחוות דעת השמאי עולה בבירור כי הפגיעה הייתה בעיקרה בצד שמאלי אחורי ואף בכנף השמאלית האחורית.

מהנימוקים שפורטו לעיל ונוכח אי הבהירות ביחס לנסיבות התאונה כפי שתוארו על ידי התובע בעדותו ועל אף שהנתבעות לא הביאו את הנהג מטעמן מצאתי לייחס לתובע - שעליו מוטל נטל ההוכחה מתחילת הליך ועד סופו - אשם תורם בשיעור מסוים לקרות התאונה וזאת על פי גרסתו שלו. בנסיבות העניין יועמד האשם התורם של התובע על 25%.

הנזקים המוכחים: